ההחלטה: אוקטובר 2020. ב-25 באוקטובר 2020 אישרה ממשלת ישראל את החלטה 465, שקבעה יעד לאומי של 30% מייצור החשמל ממקורות מתחדשים עד שנת 2030. ההחלטה הכפילה כמעט את היעד הקודם (17%) והגדירה תוכנית יישום בהיקף של כ-80 מיליארד שקל לעשור. לצד היעד נקבעו אבני דרך ביניים: 10% עד 2020 ו-20% עד 2025, כשבמקביל גז טבעי אמור להחליף את הפחם ולספק את עיקר היתרה.
איפה אנחנו עומדים בפועל. נכון לסוף 2024 ייצרה ישראל כ-14.7% מהחשמל ממקורות מתחדשים - הרבה מתחת ליעד הביניים של 20% לשנת 2025. ניתוח של חברת BDO העריך את 2024 בכ-14% בלבד (לעומת כ-12% ב-2023), עם תמהיל ייצור של כ-71% גז טבעי, כ-14% פחם וכ-14% מתחדשות. הפער בין ההצהרה ליישום הוא אחד האתגרים המרכזיים של משק החשמל.
השמש היא המנוע - והאגירה היא החסם. כמעט כל האנרגיה המתחדשת בישראל היא סולארית. מפת הדרכים של רשות החשמל ומשרד האנרגיה מציבה יעד של כ-17 GW (ג'יגה-וואט) הספק סולארי מותקן עד 2030 - הכפלה מכ-7.5 GW כיום. אבל ייצור סולארי מרוכז בשעות היום, בעוד שיא הביקוש בערב. לכן היעד תלוי בהרחבה דרמטית של אגירת אנרגיה - מכ-300 מגה-וואט בתחילת העשור לכ-3 GW עד 2030.
יעד רחב יותר: אפס פליטות עד 2050. יעד 2030 הוא חלק ממחויבות רחבה יותר. בוועידת האקלים COP26 (2021) הכריזה ישראל על יעד של אפס פליטות פחמן נטו עד 2050, ובהחלטת ממשלה 171 נקבעו הפחתות פליטות של 27% עד 2030 ו-85% עד 2050 ביחס ל-2015. שלושה גופים מובילים את היישום: משרד האנרגיה והתשתיות (התווית מדיניות), רשות החשמל (תעריפים, מכסות ומכרזים), ונגה - מנהל מערכת החשמל (תכנון הרשת וחיבור היצרנים).
מה זה אומר עבורכם. היעד הלאומי אינו הצהרה מופשטת - הוא המנוע שמאחורי כל אסדרה חדשה במשק החשמל: חובת ההתקנה בבנייה חדשה (טופס 4), הפרמיה האורבנית, פתיחת חלקה א' לחקלאים, וההסדרה התעריפית למכירת חשמל לרשת. כל אלה נועדו לסגור את הפער של כ-15% עד סוף העשור - מה שהופך את השנים 2026-2030 לחלון הזדמנויות לבעלי גגות, קרקעות חקלאיות ועסקים. במניב אנרגיה אנחנו ממפים לכל לקוח איזו אסדרה משרתת אותו וכיצד לנצל את היעד הלאומי להחזר השקעה מיטבי.




