עבור יזמים רבים, האתגר הגדול אינו תכנוני או כלכלי אלא תשתיתי. רשת החשמל אינה ערוכה לקלוט את כל ההספק שמבקשים לחבר אליה. רשת ההולכה וההשנאה נבנתה עבור משק מבוסס תחנות כוח גדולות וריכוזיות, ולא עבור עשרות אלפי מתקני ייצור מבוזרים. כתוצאה מכך, חיבור לרשת הפך לנתיב הקריטי שקובע אם פרויקט יוצא לפועל, מתעכב או יורד מהפרק.
ממדי הפער התבררו בתחילת 2024. חברת החשמל נדרשה לערוך הגרלה בין כ-9,500 בעלי מתקני ייצור סולארי שביקשו להתחבר לרשת. סך ההספק המבוקש הגיע לכ-10,000 מגה-וואט – כפול מכלל הייצור המתחדש שהיה אז בישראל – בעוד שניתן היה לחבר באותו שלב כ-2,500 מגה-וואט בלבד. ההגרלה לא קבעה מי יחובר, אלא רק את סדר הבדיקה של היתכנות החיבור, תהליך שאורך לפי הדיווחים בין שלושה חודשים לחצי שנה לכל בקשה.
בלב התהליך עומדת בדיקת היתכנות החיבור. היזם מגיש לחברת החשמל בקשה לחיבור, והבקשה מקבלת מענה פרטני בהתאם לעקרונות הטכניים ולזמינות מערכות ההולכה, ההשנאה והחלוקה באותו אזור. לבדיקה מקדימה פרסמה חברת החשמל מפה אינטראקטיבית – "מפת הסבירות לחיבור" – שבה ניתן לבדוק לפי כתובת, כביש או יישוב מהי הסבירות לקבל אישור חיבור על בסיס הזמינות ברשת. זהו כלי שימושי לסינון מוקדם של מיקומי פרויקט.
המגבלה אינה אחידה בכל הארץ. צווארי הבקבוק חריפים במיוחד באזורי הפריפריה שבהם פוטנציאל הייצור הסולארי גבוה ביותר – בעיקר בנגב ובגליל. בנגב, למשל, קווי ההולכה הקיימים אינם מאפשרים ניצול מלא של השדות הסולאריים בחלק מימות השנה, ונוצרים מעין "פקקי תנועה" של חשמל. רשות החשמל אף ציינה שבחודשים מסוימים קיים פער של 30%–40% בין המקום שנשמר ליזמים ברשת לבין המקום שנוצל בפועל – עדות לכך שניהול הקיבולת, ולא רק היקפה, הוא חלק מהבעיה.
הפתרון המערכתי בעיצומו. נגה – מנהל המערכת – אחראית על תכנון ופיתוח מערכות הייצור, ההולכה וההשנאה, וגיבשה תוכנית פיתוח לרשת עד 2030. בנובמבר 2023 אישר שר האנרגיה את התוכנית בהיקף של כ-17 מיליארד שקל, הכוללת יותר מ-400 פרויקטים: קווי מתח חדשים, שדרוג קיימים והקמת תחנות השנאה, שצפויים להכפיל את מספר קווי ה-400 ק"וו ולהגדיל בכ-30% את קווי ה-161 ק"וו. עד שתשתית זו תושלם, חיבור לרשת יישאר המשתנה הקריטי בכל פרויקט – ולכן בדיקת היתכנות מוקדמת היא צעד שמניב הבדל אמיתי בלוחות הזמנים. במניב אנרגיה אנו בודקים את סבירות החיבור לפני שמשקיעים בפיתוח.
