מעל תורי ההמתנה ורשת החלוקה המקומית נמצאת שכבה קריטית פחות מוכרת: רשת ההולכה הארצית במתח עליון. קווי 400 קילו-וולט ו-161 קילו-וולט מעבירים כמויות חשמל עצומות לאורך המדינה. רשת זו היא עמוד השדרה של משק החשמל, והיכולת שלה לקלוט ולהוביל חשמל קובעת בפועל את התקרה לצמיחת האנרגיה המתחדשת.
האתגר הוא גאוגרפי במהותו. הפוטנציאל הסולארי הגדול של ישראל מרוכז בעיקר בנגב ובגליל – אזורי הפריפריה – בעוד שמרכזי הצריכה נמצאים במרכז הארץ. כדי שניתן יהיה להסתמך באמת על אנרגיה מתחדשת, נדרשת רשת הולכה חזקה דייה כדי להוביל היקפים משמעותיים של חשמל מהדרום ומהצפון אל המרכז. ללא חיזוק עמוד השדרה הזה, גם פרויקטים מאושרים עלולים להיתקל ב"קיר" פיזי של רשת רוויה.
כדי להתמודד עם החסם, גיבשה החברה הממשלתית נגה תוכנית פיתוח רחבה לרשת ההולכה עד 2030. התוכנית, בהיקף השקעה מוערך של כ-17 מיליארד שקל, אושרה בנובמבר 2023 על ידי שר האנרגיה והתשתיות, וכוללת יותר מ-400 פרויקטים נפרדים. בין יעדיה המרכזיים: הסרת צווארי בקבוק ושילוב מסיבי של מתקני ייצור מאנרגיה מתחדשת, בדגש על הגליל והנגב.
מבחינת היקף ההרחבה, מדובר בקפיצת מדרגה. על פי התוכנית, צפוי מספר קווי ה-400 קילו-וולט להכפיל את עצמו, מספר קווי ה-161 קילו-וולט לגדול בכ-30%, ומספר תחנות המשנה והמיתוג לעלות משמעותית. המימון אמור להגיע מתוך תעריפי החשמל בפריסה רב-שנתית, כשעל פי משרד האנרגיה ההשפעה על תעריף הצרכן הביתי צפויה להיות זניחה.
חשוב לסייג: ביצוע התוכנית אינו מובן מאליו. ביקורת של רשות החשמל מצאה שחלק ניכר מהפרויקטים מתעכב – בבדיקת מדגם של 58 פרויקטים נמצא שכ-47% חרגו מלוחות הזמנים, בעיקר בשל עיכובים באישורים סטטוטוריים וקשיים בהשבתת קווים לצורך שדרוג. עבור יזמים ומשקיעים המסקנה כפולה: קצב ההתחזקות של רשת ההולכה הוא המשתנה שיקבע את חלון ההזדמנויות הסולארי בשנים הקרובות, ולכן תכנון פרויקט נכון מחייב להתחשב גם במצב עמוד השדרה הארצי. במניב אנרגיה אנו מלווים יזמים בדיוק בצומת הזה.
