כשבעלי בתים שוקלים להתקין מערכת סולארית על הגג, אחת הדאגות החוזרות היא קרינה - בעיקר במשפחות עם ילדים. זו דאגה לגיטימית, אבל חשוב להפריד בין שני סוגי קרינה שונים לחלוטין. קרינה מייננת (כמו קרני רנטגן וגמא) היא זו שמסוכנת לתאים החיים - ומערכת סולארית אינה פולטת ממנה כלל. סוג הקרינה היחיד שרלוונטי כאן הוא קרינה בלתי מייננת בתדר נמוך מאוד (ELF) - אותו סוג קרינה שמלווה כל מכשיר חשמלי בבית, מהמקרר ועד הטלוויזיה.
מאיפה בכלל מגיעה הקרינה במערכת סולארית? למערכת שלושה רכיבים עיקריים: (1) הפאנלים על הגג, שממירים אור שמש לחשמל בזרם ישר (DC) - רכיב פסיבי שכמעט ואינו מייצר שדה חשמלי או מגנטי; (2) הממיר (אינוורטר), שהופך את הזרם הישר לזרם חילופין (AC) בתדר הרשת (50 הרץ) - וזהו המקור העיקרי לקרינה הבלתי מייננת; (3) הכבלים שמעבירים את הזרם ללוח החשמל. במילים אחרות, הפאנלים עצמם - הרכיב הגדול והבולט על הגג - הם דווקא הרכיב ה"שקט" ביותר מבחינת קרינה.
עמדת המשרד להגנת הסביבה (ישראל). המשרד להגנת הסביבה קבע באופן מפורש שהקרינה הבלתי מייננת הנפלטת ממתקן פוטו-וולטאי על גג, המייצר עד 1 מגה-וואט, עומדת בהמלצות החשיפה המרבית שלו - ובלבד שהממיר מותקן במרחק של 4 מטרים לפחות, והכבלים להולכת זרם חילופין במרחק של חצי מטר לפחות, מאזורים שבהם שוהים אנשים באופן קבוע. כלומר, עם תכנון נכון של מיקום הממיר, המערכת אינה מעלה את רמת הקרינה בבית.
גם בבתי ספר ובגני ילדים. סוגיית הקרינה נבחנה לעומק כשהמדינה החלה לעודד התקנת מערכות סולאריות על גגות מוסדות חינוך. עמדת המשרד להגנת הסביבה הייתה חד-משמעית: התקנה והפעלה של מערכות סולאריות על גגות מוסדות חינוך, בהתאם לדרישות המקצועיות, אינה מסכנת את בריאותם של התלמידים והמורים. אם זה תקף לגג של בית ספר עם מאות ילדים מתחתיו, קל וחומר שזה תקף לגג של בית פרטי.
מה אומר ארגון הבריאות העולמי (WHO)? ארגון הבריאות העולמי בחן עשרות שנים של מחקר על שדות אלקטרומגנטיים בתדר נמוך, והמסקנה העקבית היא שחשיפה מתחת לסף שנקבע בהנחיות הבינלאומיות של ICNIRP אינה מובילה לכל השפעה בריאותית ידועה. הנחיות ICNIRP (הוועדה הבינלאומית להגנה מקרינה בלתי מייננת) הן הסטנדרט שעליו מסתמכות רשויות הבריאות בעולם, וגם בישראל.
מה מצאו מדידות בשטח? מחקרי שדה שמדדו מערכות פוטו-וולטאיות בפועל - כולל מתקנים מסחריים גדולים - מצאו שעוצמת השדה החשמלי בגבול מערך הפאנלים וגם בסמוך לממירים אינה גבוהה מרמת הרקע הסביבתית הרגילה, ונשארת הרבה מתחת להנחיות ICNIRP ו-IEEE. סוכנות הבטיחות מקרינה האוסטרלית (ARPANSA) הגיעה לאותה מסקנה.
עד איזה מרחק בכלל מדובר? הנקודה החשובה היא שקרינה בתדר נמוך דועכת במהירות עצומה עם המרחק - הרבה יותר מהר ממה שאנשים מדמיינים. השדה החזק ביותר נמצא ממש צמוד לממיר, וכבר במרחק של כ-4 מטרים ממנו הוא צונח בחזרה לרמת הרקע הסביבתית הרגיל של הבית - אותה רמה שממילא קיימת בכל חדר בגלל החיווט והמכשירים הקיימים. כלומר לא מדובר ב"שדה" שממלא את הבית, אלא בנקודה מקומית מאוד סביב הממיר. זו בדיוק הסיבה שההנחיה של המשרד להגנת הסביבה היא פשוט להרחיק את הממיר 4 מטרים מאזורי שהייה קבועה: 4 מטרים זה כל מה שצריך כדי שהחשיפה תהיה זניחה לחלוטין.
שורה תחתונה. מערכת סולארית ביתית מתוכננת ומותקנת כהלכה אינה מהווה סיכון בריאותי. הקרינה היחידה שמעורבת היא בלתי מייננת ובתדר נמוך, מקורה בעיקר בממיר (לא בפאנלים), היא דועכת לרמת הרקע כבר בתוך כ-4 מטרים, וכל הגופים הרגולטוריים - המשרד להגנת הסביבה, WHO ו-ICNIRP - מסכימים שברמות אלו אין סיכון ידוע לבריאות. במניב סולאר אנחנו מתכננים את מיקום הממיר והכבלים בהתאם להנחיות המשרד להגנת הסביבה כחלק בלתי-נפרד מתכנון המערכת.
לסיכום: אם המערכת לא נמצאת מטר מעל המיטה שלכם בחדר השינה — אתם תסתדרו מצוין.
